באחד הלילות בטרק האמפטה-פאס, לאחר ארוחת ערב דשנה, ביקשנו מפרם ולל-צ'אן שילמדו אותנו איזה שיר לאהולי עממי. הם ניסו להתחמק, אך בסוף נעתרו והחלו לזמר. הלהיט הגדול ביותר היה ללא ספק השיר "אני הולך לקיילונג". מדובר בשיר בעל פזמון קליט אליו כולנו הצטרפנו, ומבתים בהם שר בעיקר פרם, כאשר הקצב לא ממש ברור- מעין בלוז לאהולי. לאחר כמה סיבובים כבר שרנו כולנו יחד. השיר מספר על אדם שהולך לשוק של קיילונג עיר האורות (בירת לאהול, עיירה קטנה ושקטה). בתרגום חופשי לאחד המשפטים בשיר:
שלום חברים, אני הולך לקיילונג. אני לובש אפילו חליפה. בקיילונג יש בית גדול גדול....השיר לא עזב אותנו מאז אותו ערב. ברגעים הקשים בהליכה זמזמנו אותו לעצמנו. בכפרו של מדן-לל, כשרצינו לשבור את הקרח עם האנשים שרנו את השיר. וכמובן, כשעלינו על האוטובוס לקיילונג לא יכולנו שלא לשיר את השיר בשקט ולחכות לחיוכים שיבואו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה