במנאלי פגשנו את מוריה ואבשלום, והחלטנו לצאת לטרק יחד. מכיוון שקצת מאסנו בלהיות חמורים, החלטנו שהפעם נתפנק וניקח עמנו שני פורטרים. ירדנו לשוק של מנאלי. ברגע שרק אמרנו את המילה פורטר נוצרה סביבנו התקהלות גדולה, שגרמה לשאר התיירים העוברים והשבים לשאול אם אנחנו בסדר. בלב התסבוכת, כמו מלאך משמים הופיע לפתע חברנו מדן-לל, שחילץ אותנו מההמולה. לאחר תה והחלפת חוויות, מדן הצמיד לנו את לאל-צ'אן אחיו הצעיר והחייכן, ואת פרם, בן כפרם. יצאנו כולנו עם שניהם למסע הצטיידות משעשע בשוק.
למחרת יצאנו לדרך. הכל מסביב ירוק, שינוי מרענן לאחר המדבר של לדאק. מזג האויר לא מאיר לנו פנים, ורב הזמן אנו מוקפים בערפל וגשם.
ביום הפס התפצלנו: כל החבורה חזרה למנאלי בתקווה לקצת שמש, ואנו המשכנו לפאס עם אותה התקווה בדיוק. במשך כל העליה ירד עלינו גשם. לאחר כמה שעות הליכה הגענו לפס, אותו לא היה קל לזהות בשל הערפל הכבד. החלטנו לחכות קצת בתקווה שמישהו שם למעלה יעשה עמנו חסד. ואכן, לאחר 20 דקות החל מופע קצר של השמש: בכל פעם קטע אחר מסביבנו התפנה מעננים ואפשר הצצה חטופה להרים המושלגים שמסביבנו. בדמיוננו השלמנו את החלקים לתמונה אחת. 
בירידה מהפס זיהינו מחנה אוהלים גדול ומוזר. על כך יסופר בפרק "קרחון האמפטה"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה