הודו: יום שלם על קרחון בלי לצחצח שיניים

בדרכינו למטה מHamta Pass המעונן ראינו בעמק מחנה אוהלים גדול מימדים.

סקרנותינו הביאה אותנו לבדוק מי הם התיירם הישנים באוהלים גדולים אלו.
להפתעתינו מאחד האוהלים יצא הודי חביב עטור זקן לבן בעל אנגלית רהוטה שמבלי לשאול שאלות הזמין אותנו לצ'אי.
הסתבר שנפלנו על לא פחות ממחנה המחקר השנתי של המכון הגיאולוגי ההודי, העוסק בהשפעת ההתחממות הגלובלית על הקרחונים בהימליה. הקרחונים הם מאגרי המים של תושבי האזור. להמסתם עשויות להיות השלכות על גורלם של התושבים בעמק. בכל קיץ, שנה אחר שנה, משלחת המחקר חוקרת את קרחון האמפטה למשך שלושה חודשים.
לאט לאט התאספו סביבנו כל חברי המשלחת: חאן, ההודי עטור הזקן, מהנדס במקצועו, שני גיאולוגים, שני טבחים, והמון עובדים נפאליים. הקמנו את אוהלנו כשהם עוזרים לנו תוך סקרנות רבה. דה ז'וו קל לחבורת הילדים באלבניה תקף אותנו.
אנחנו התלהבנו מאוד מהמחקר, ומשום מה גם אנשי המחקר התלהבו מאיתנו. כך, מצאנו את עצמנו יושבים עם חאן ושני הטבחים לארוחת ערב מזינה של המון צ'אפטי וירקות. תזמון נהדר לאור כמות הדלק המועטה שנשארה בבנזינייה שלנו.
החלטנו שננסה להצטרף בבוקר לחוקרים בקרחון, הממוקם במרחק חצי שעת הליכה מעלינו.
ב 6:00 חאן השכימנו, עם תה עד האוהל, וסיפר שהוא יוצא ממש בכל רגע לקרחון. נהדר, חשבנו לעצמנו. עוד נספיק לראות קצת קרח לשעה שעתיים לפני שנמשיך ונרד לעבר הכביש, בדרכנו ליעד הבא. בשל הבהילות, השארנו את האוהל כפי שהוא, מבלי לצחצח שיניים אפילו. לא נורא חשבנו, נסדר הכל כשנחזור.
יצאנו לדרך חאן, נושא כליו ואנחנו. לאט לאט צצו עוד ועוד עובדים נפאלים הנושאים מכשירים שונים. לאחר שעתיים של הליכה החלטנו לוותר על כבודנו ולשאול מתי מגיעים. "עוד שעה" אמר דניס, ציף' הנפאלים. לאחר שעה של הליכה, שאלנו שוב מתי נגיע. "עוד שעה, זה פה מאחורי ההר" אמר דניס, וכמובן שגם בסיומה של אותה שעה לא הגענו ליעדינו. עברנו לחאן. חאן הסביר שזהו יום מיוחד המתקיים פעם בעונת מחקר: הולכים לתחנה שמעל סוף הקרחון, וממנה מודדים תזוזה של 20 נקודות בקרה הנמצאות על הקרחון. הרגשנו כמו חניכים שהמדריך מורח אותם בלי שיש לו מושג מה קורה. בשלב מסוים עזבנו את הקרחון והתחלנו לעלות בדרדרת נוראית, שבסופה הגענו לתחנה הנמצאת בגובה 4539 מ'. יש לציין שביום הקודם עלינו לפס האמפטה, שיא שיאו של הטרק, הנמצא בגובה 4296 מ' בלבד.

From hampta glasher

התחלנו בעבודה. מקימים את התאודוליט, ומתחילים לחפש את הפריזמות, המוחזקות אי שם למטה בקרחון על ידי אנשיו של דניס. דניס אחראי על חיפוש האנשים, רעות אחראית על כוונון התאודוליט ולקיחת המדידות, וחאן רושם את הכל בסדר מופתי. מתן מצלם ואוכל פרנטות וצ'אפטי. והכי חשוב, מכשיר הקשר ההודי: פועל השורק לסימון תחילת המדידה, ומנופף בסמרטוט אדום כסימן לסיום המדידה בהצלחה. לא תמיד זה עבד, אך היה משעשע מאוד, ובסופו של יום הם הצליחו למדוד את כל הנקודות.

From hampta glasher

ב18:30, לאחר 12 שעות, הליכה של 15 ק"מ, עליה של 600 מ' וירידה חזרה של 600 מ', הגענו חזרה למאהל מותשים יותר משהיינו במשך כל הטרק. לא היה טעם לצחצח שיניים.
בשני הלילות והיום המפרך בהם שהינו עם החוקרים, הצלחנו לרכוש ידידים חדשים. חאן ביקש שנדבר עם בתו הקטנה, מכיוון שאין קליטה באזור המחקר. עשינו זאת בשמחה ואף שלחנו לה תמונות שצילמנו. הנפאלים הזמינו אותנו לכפרם שבמערב נפאל. עם ד"ר שארמה הגיאולוג נהלנו שיחות עמוקות על משמעות החיים, אנו בקשר עמו במייל, ומחכים לשמוע בכמה מטרים זז הקרחון השנה...

(הערכות משנים קודמות מדברות על 1-2 מ' אנכית ואופקית בשנה)