לאחר יום הפאס הקשה והמושלג, וארבעה ימי הליכה שבמהלכם כמעט ולא פגשנו בני אדם, הגענו לכפר קארגיאק, כפר קטן ויפה בו אין חשמל, טלפון ומים והכביש הקרוב נמצא שלושה ימי הליכה
(וגם הכביש הזה הוא חור).
קיבל את פנינו איש צולע מאוד וכפר ריק מאנשים. מסתבר שזוהי שיא עונת הקציר וכולם עובדים בשדות בכדי להספיק לקצור כמות מספקת של עשב כדי שחיות הבית (פרות, סוסים, יאקים ועוד, שנראה שעומדים בראש ההיררכיה בכפר) יוכלו לעבור את עונת החורף.
האנשים היחידים שפגשנו בכפר היו מתנדבים צ'כים הלוקחים חלק בפרויקט שהוא גאוותה של צ'כיה: הפעלה ובניה של בית ספר חדש בכפר קארגיאק.
עם סיום הלימודים המתנדבים עורכים שעת משחקים לילדי הכפר. הצטרפנו לאולה, צ'כית חביבה שילדי הכפר דוברים אנגלית טובה משלה, והמתנו לילדים שיחזרו מבית הספר.
הילדים הגיעו בעצלתיים ומצאנו את עצמנו עם שתי בנות חמודות וללא אולה שחשה ברע.
ירדנו עם שתי הבנות לנהר לחפש הרפתקאות.
מצאנו קורת עץ ארוכה והתחלנו לשחק איתה. אט אט הצטרפו עוד ועוד ילדים ומהר מאוד מצאנו את עצמנו מוקפים בחבורת אינדיאנים זבי חוטם אך חמודים במיוחד. לא יאמן מה ניתן לעשות עם קורת עץ ושלל ילדים. השתוללנו רצנו וקפצנו כמו שני ילדים, ובעיקר נהנהו. לעת ערב כשלא ידענו איך לסיים את האפיזודה, קראו הילדים: "MOVIE TIME" ורצו לבית הספר שבמעלה הגבעה ואנו אחריהם.
בית הספר הוא מבנה אקולוגי מעניין לו חלונות גדולים משופעים שתפקידם לחממם את בית הספר. אכן חם ונעים בפנים למרות הקור שבחוץ.
בזמן שהילדים השתעשעו מסרטים מצויירים ברוסית על הלפטופ של המורה הצ'כי, אנו ישבנו לכוס תה עם ניקול וסטפאן, זוג מורים מצ'כיה שהגיע לחצי שנה להפעיל את בית הספר. בבית הספר שלוש כיתות שאחת מהן משמשת גם כחדר המגורים של סטפן וניקול לאחר שעות בית הספר. התרשמנו עמוקות וקבענו שנגיע למחרת בבוקר עם הילדים לבית הספר.
למחרת עלינו לבית הספר בלווית שלושת הילדים החביבים שבבית משפחתם התגוררנו.
היום נפתח במסדר בוקר בהנהגת טופצ'ן צ'יף הילדים. לאחר מכן מתחיל טכס צחצוח השיניים:
כל הילדים מסתדרים בשורה על הטרסה וניקול שעומדת מתחת, נותנת את הנחיות הצחצוח בדיוק כמו בשיעור אירובי: "צד ימין, אחת שתיים שלוש" "יופי טנזין אתה מצחצח יפה, דולמה תתאמצי קצת יותר" "צד שמאל שלוש שתיים אחד עוד קצת . . . " (זה המקום לציין של95% מילדי הכפר קוראים טנזין ולחצי מילדות הכפר קוראים דולמה, שמותיהם של הדאליי לאמה).
לאחר הצחצוח הילדים נכנסים לכיתות. אנו צוותנו להעביר שיעור לילדי גן החובה. הכיתה ממוקמת במסדרון. לימדנו אותם להעתיק אותיות באנגלית, לספור צורות ולשייך אותן למספרים. היה כיף. בהפסקה יצאנו איתם לשחק כדורגל: גן החובה ומתן נגד כיתה ג'.
לאחר ההפסקה שאלנו אם יש משהו נוסף שניתן לעשות. ניקול שאלה בהיסוס אם אנו נסכים לצבוע את מחסן החורף החדש. אנו קפצנו על המשימה והתחלנו בצביעה.
בסיום הלימודים חזרנו עם בני משפחתינו הקטנים לבית ריק, כולם קוצרים במרץ בשדה.
ביקשנו מטנזין דאוט בן החמש להוביל אותנו לשדה. מכיוון שכישורי הקצירה שלנו במגל חלשים החלטנו לעזור בסחיבת העשב לגג הבית שם הוא מתייבש, שוב בהובלתו של הזאטוט.
למחרת בבוקר עזבנו את הכפר והמשכנו בטרק.
בזמן הקצר בו שהינו בכפר הספקנו להתקשר לילדים ולמקום המיוחד הזה.
טוחנת הסמפה הזקנה:
סמפה הוא ממשפחת הדגנים ומשמש את המקומיים לתוספת לתה למרק ויוצר יציקה כבדה בבטן.
עוד תמונות מקארגיאק
(וגם הכביש הזה הוא חור).
קיבל את פנינו איש צולע מאוד וכפר ריק מאנשים. מסתבר שזוהי שיא עונת הקציר וכולם עובדים בשדות בכדי להספיק לקצור כמות מספקת של עשב כדי שחיות הבית (פרות, סוסים, יאקים ועוד, שנראה שעומדים בראש ההיררכיה בכפר) יוכלו לעבור את עונת החורף.
האנשים היחידים שפגשנו בכפר היו מתנדבים צ'כים הלוקחים חלק בפרויקט שהוא גאוותה של צ'כיה: הפעלה ובניה של בית ספר חדש בכפר קארגיאק.
עם סיום הלימודים המתנדבים עורכים שעת משחקים לילדי הכפר. הצטרפנו לאולה, צ'כית חביבה שילדי הכפר דוברים אנגלית טובה משלה, והמתנו לילדים שיחזרו מבית הספר.
ירדנו עם שתי הבנות לנהר לחפש הרפתקאות.
מצאנו קורת עץ ארוכה והתחלנו לשחק איתה. אט אט הצטרפו עוד ועוד ילדים ומהר מאוד מצאנו את עצמנו מוקפים בחבורת אינדיאנים זבי חוטם אך חמודים במיוחד. לא יאמן מה ניתן לעשות עם קורת עץ ושלל ילדים. השתוללנו רצנו וקפצנו כמו שני ילדים, ובעיקר נהנהו. לעת ערב כשלא ידענו איך לסיים את האפיזודה, קראו הילדים: "MOVIE TIME" ורצו לבית הספר שבמעלה הגבעה ואנו אחריהם.
בזמן שהילדים השתעשעו מסרטים מצויירים ברוסית על הלפטופ של המורה הצ'כי, אנו ישבנו לכוס תה עם ניקול וסטפאן, זוג מורים מצ'כיה שהגיע לחצי שנה להפעיל את בית הספר. בבית הספר שלוש כיתות שאחת מהן משמשת גם כחדר המגורים של סטפן וניקול לאחר שעות בית הספר. התרשמנו עמוקות וקבענו שנגיע למחרת בבוקר עם הילדים לבית הספר.
למחרת עלינו לבית הספר בלווית שלושת הילדים החביבים שבבית משפחתם התגוררנו. היום נפתח במסדר בוקר בהנהגת טופצ'ן צ'יף הילדים. לאחר מכן מתחיל טכס צחצוח השיניים:
כל הילדים מסתדרים בשורה על הטרסה וניקול שעומדת מתחת, נותנת את הנחיות הצחצוח בדיוק כמו בשיעור אירובי: "צד ימין, אחת שתיים שלוש" "יופי טנזין אתה מצחצח יפה, דולמה תתאמצי קצת יותר" "צד שמאל שלוש שתיים אחד עוד קצת . . . " (זה המקום לציין של95% מילדי הכפר קוראים טנזין ולחצי מילדות הכפר קוראים דולמה, שמותיהם של הדאליי לאמה). לאחר הצחצוח הילדים נכנסים לכיתות. אנו צוותנו להעביר שיעור לילדי גן החובה. הכיתה ממוקמת במסדרון. לימדנו אותם להעתיק אותיות באנגלית, לספור צורות ולשייך אותן למספרים. היה כיף. בהפסקה יצאנו איתם לשחק כדורגל: גן החובה ומתן נגד כיתה ג'.
לאחר ההפסקה שאלנו אם יש משהו נוסף שניתן לעשות. ניקול שאלה בהיסוס אם אנו נסכים לצבוע את מחסן החורף החדש. אנו קפצנו על המשימה והתחלנו בצביעה.
ביקשנו מטנזין דאוט בן החמש להוביל אותנו לשדה. מכיוון שכישורי הקצירה שלנו במגל חלשים החלטנו לעזור בסחיבת העשב לגג הבית שם הוא מתייבש, שוב בהובלתו של הזאטוט.
למחרת בבוקר עזבנו את הכפר והמשכנו בטרק.
בזמן הקצר בו שהינו בכפר הספקנו להתקשר לילדים ולמקום המיוחד הזה.
טוחנת הסמפה הזקנה:
סמפה הוא ממשפחת הדגנים ומשמש את המקומיים לתוספת לתה למרק ויוצר יציקה כבדה בבטן.
עוד תמונות מקארגיאק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה